<h1>ומחר אתן</h1>
<h2>דף קעד.</h2>
גרסינן בבבא בתרא פרק גט פשוט ההוא דיינא דאחתיה למלוה לנכסי דלוה מיקמי דלתבעיה ללוה, סלקיה רב חנן, קסבר נכסוהי דבר איניש אינון ערבין ביה ותנן המלוה את חבירו על ידי ערב לא יתבע מן הערב, וקיימא לן דלא יתבע מן הערב תחלה רוצה לומר. למדנו מכאן שסדר גבית חוב כך הוא, כשיביא שטרו המלוה לבית דין ויקיימנו על הדרכים הידועים, אומרים ללוה שלם, ואין יורדין לנכסיו תחלה עד שיתבעוהו, ואם טעה והורידו לנכסיו נקרא טועה בדבר משנה. מיהו דוקא דהוה ליה במתא וכדאיתה בפרק הגוזל [קי"ב ע"ב] דלא כתבינן אדרכתא אנכסיה עד דמודעינן ליה, והוא דהוי קרוב, ואי לא, נפרעין ממנו שלא בפניו, כמו שאנו עתידין לפרש בשער המיוחד לדין זה [שער ט"ו], אבל בפניו אין נפרעין מנכסיו עד שיודיעוהו תחלה, וכן סברת הרב אלפסי ז"ל בכתובות פרק הכותב [מ"ח ע"ב]. ואחר שנתבע אותו בב"ד אם ישיב ויאמר אמת שאני חייב לזה אך השעה דחוקה לי תנו לי זמן ואפרענו, בכל זה ודאי שומעין לו וקובעין לו שלשים יום שהוא זמן המספיק לחזר אחר מעות, או פחות משלשים, אם יראה לדיין שיספיק לו, או מרבין לו הזמן אם לא יספיקו לו שלשים יום, והכל לפי ראות עיני הדיין. וכדגרסינן במציעא פרק הבית והעליה [קי"ח ע"א] נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל ונפלו תוך הזמן פטור, וכמה זמן נותנין לו אמר רבי יוחנן שלשים יום. ולאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט. ואע"ג דגרסינן בפרק החובל [ב"ק צ"א ע"א] מעשה באחד שפרע ראש האשה וחייבה ר' עקיבא בד' מאות זוז, ואמר לו תן לי זמן ונתן לו, ומקשינן ומי יהבינן זמן לחבלות, ותרצינן הני מילי לחבלה דחסריה ממונא אבל לבשת דלא חסריה ממונא יהבינן זמן, דשמעת מינה דהיכא דחסריה ממונא לא יהבינן זמן, ובעל חוב ודאי חסריה ממונא, אמאי יהבינן ליה זמן. והאי לאו קושיא היא, דחובל שאני דאיתיה מזיק בידים והילכך קנסינן ליה היכא דחסריה ממון ולא יהבינן ליה זמן, אבל הלואה דמדעתא דנפשיה אוזפיה, מסתמא על דעת כן נכנס ונותנין לו זמן. ובודאי אין משביעין אותו תחלה שאין לו מעות מצויין, וכן פסק הרב אלפסי ז"ל בתשובה [סימן קמ"ז] וזה טופסה, מי שבקש זמן מב"ד עד שימכר ויפרע, היש מן הדין להשביעו שאין לו כלום מה שיפרע או לא. תשובה. אין לנו ראיה להשביעו אלא נותנין לו זמן והוא אם יש לו ואינו נותן עובר משום אל תאמר לרעך לך ושוב
